פסק דין במשפט רוצחי הרב מאיר קשטיאל ז"ל
פסק הדין במשפט רוצחי הרב מאיר קאשטיל
המשפט החל בירושלים, ביום 29.10.29, לפני השופטים: זקן השופטים ויו"ר ביה"ד העליון מיכאל מקדונל ומ"מ נשיא ביה"ד המחוזי בירושלים דה-פרייטאס. התובע הכללי מר שירוויל ולידו הקצין קוסגרוב. מטעם התביעה הפרטית הופיעו עורכי הדין ב' ג'וסף (דב יוסף) ובן-אהרן.
הנאשמים: עבד אל-האדי מוחמד אבו זאחאן (נהג, בן 28); מוחמד עבד אל-האדי אבו זאחאן (פלח בן 65, אביו של הראשון); עבד אל ז'אואד חוסיין סאררה (סוחר בן 40); עטא אחמד אל זיו (סבל, בן 35).
פסק הדין נקבע ליום 17 בנובמבר 1929. אולם בית המשפט - מלא. ההתעניינות מרובה: מחכים לפסק הדין הראשון במשפטם של הרוצחים החברונים. השופטים שהתכנסו להתייעצות, שנמשכה שעה ארוכה, נכנסו לאולם בית המשפט בשעה 10.35 לפני הצהריים. באולם הושלך הס וזקן-השופטים קורא את פסק הדין :
"בנוגע לנאשם הראשון והשני, עבד אל-האדי אבו זאחאן, אב ובנו, אין אנו מאמינים לעדויות ה'אליבי', אבל גם אין אנו מסתפקים בעדי האשמה, ולכן הננו מזכים אותם.
באשר לשני האנשים הנותרים, והם עבד אל ז'אואד ועטא זיו, הרי נתברר מתוך העובדות: ביום הששי, 23 באוגוסט 1929, זרקו המונים ערבים אבנים על בתי היהודים וביניהם גם על בית הרב קאשטיל. בליל שבת לא קרה דבר; אולם למחרתו, ביום השבת, התאספו המונים מזויינים במקלות ובגרזנים ותקפו את הבית. הנאשמים השלישי והרביעי נמצאו בתוך ההמון. בידי הנאשם הרביעי היה גרזן, שבו הוא התקיף את הדלת; והנאשם השלישי היה מסית את ההמון להתנפל על הבית. עובדה היא, שאחד או רבים מן ההמון הזה הרגו את הרב קאשטיל, ולכן אנו מוצאים אותם אשמים לפי הסעיף 170 של חוק העונשין העותומאני, ועל-פי הסעיפים ג' וד' של פקודת התיקון לחוק העונשין משנת 1927, ואנו מזכים אותם מהאשמה השנייה שהוטלה עליהם" (אשמת שוד).
בא-כוח התביעה האזרחית דורש את הפיצויים האזרחיים. הסניגור משיב: "הנאשמים לא היו היחידים שעשו את העבירה הזאת, ולכן זה שייך לחוק הפיצויים של העונשין הקיבוציים".
בית המשפט מוציא החלטה בנוגע לתביעה האזרחית: "שני הנאשמים, השלישי והרביעי, חייבים לשלם לאלמנת הרב קאשטיל, באופן הדדי, סך 250 לא"י, כופר נפשו של הרב קאשטיל".
השופט שואל את הנאשמים אם יש להם להגיד דבר-מה? הסניגור משיב: "הנאשמים מסורים בידי בית המשפט".
זקן השופטים קורא את פסק הדין: "עבד אל ז'אואד ועטא אל זיו, יובילו אתכם מכאן למקום שמשם באתם, ומשם למקום שבו תיתלו על חבל עד שתמותו, והנציב העליון יקבע את מקום קבורתכם. ואלהים ירחם על נשמותיכם".